המדד החברתי לסיעות מציב את מרצ כסיעה החברתית ביותר, כפי שהיה גם בסוף הכנסת הקודמת, ובפרסום המדד הקודם. מעניין מאוד דווקא לבחון מה קורה מתחתיה: סיעת העבודה, שכמעט הכפילה את כוחה, קפצה גם בדירוג החברתי, והיא ניצבת במקום השני. העבודה גם קפצה בדירוג הנוכחות, והיא כוח משמעותי בכל המאבקים האופוזיציוניים. אחריה סיעת חד"ש, שקפצה למקום הגבוה בעיקר בזכות עבודתו של ח"כ חנין.

 

הסיעות החרדיות, שמוצאות עצמן פתאום באופוזיציה, מגלות גם את "חברתיותן" וקופצות בדירוג. מנגד, נוכחותן היחסית צונחת פלאים.

בולטות לרעה באופוזיציה הן רע"מ-תע"ל וקדימה, שנכחו בערך ב-10% מההצבעות  החברתיות-כלכליות.

 

אנשי רע"מ-תע"ל לא הצביעו באופן חברתי במיוחד, אך אנשי קדימה הצביעו מעולה. לו היו נוכחים יותר היו יכולים אולי להוות לשון-מאזניים בהצבעות החשובות ולתרום לתחרות מול הקואליציה בכנסת.

 

 

סיעות הקואליציה לקחו על עצמן להיות בתפקיד ה'רעות', ואין להן אלא להלין על עצמן. אך גם ביניהן יש רעות יותר ופחות: סיעת 'יש עתיד' אינה ממוקמת רק בראש טבלת הנוכחות בהצבעות חברתיות-כלכליות, היא אף הצביעה בצורה חברתית יותר מכל סיעה אחרת בקואליציה, בהפרש גדול מאוד. וגם כאשר מבטלים את אפקט ההצבעות המרובות בעזרת מדד היעילות החברתית, 'יש עתיד' עדיין מובילה בהפרש ניכר על חברותיה לקואליציה.

 

התנועה והליכוד-ביתנו צמודות אחת לשנייה, כאשר המדד החברתי מציב את התנועה לפני הליכוד-ביתנו, אך מדד היעילות החברתית שם את הליכוד-ביתנו לפני התנועה. כדברי הממשלה, אנחנו בעד תחרות ושימשיכו להתחרות, כל זמן שהתחרות תשפר את הצבעותיהן. סיעת הבית היהודי, המורכבת מחברי כנסת חדשים רבים, לא שותפה לרוח הרעננה שנושבת מרוב חברי הכנסת החדשים בכנסת, וסוגרת את טבלת הקואליציה במדד החברתי. זה חבל ומצער, משום שחבריה מרבים להצביע, אלא שהם מצביעים רע, וזוכים בכך לציון המדד הנמוך ביותר מבין כל סיעות הכנסת.